ארגון אלמנים אלמנות ויתומים צעירים בישראל

ב״חוק משפחות חד-הוריות התשנ״ב-1992״ הוגדר לראשונה כלל הסיוע הסוציאלי הייחודי למשפחות אלו. סעיף הסיוע המשמעותי ביותר שהסדיר החוק היה קצבת הבטחת הכנסה בשיעור מוגדל לאוכלוסיית המשפחות החד-הוריות. בנוסף לכך הובטחו במסגרת החוק שורה של הטבות נוספות:

• מענק לימודים שנתי עבור כל ילד ללא מבחן הכנסות (המענק הוא בסך 1,021 ש"ח לכל ילד נכון לשנת 2020);

• קדימות בקבלה למסגרות חינוך עבור הילדים;

• ועוד.

 רבות מהמשפחות שנכללו בהגדרת החד-הוריות בשנת 1992 היו זכאיות להטבות משמעותיות לפני חקיקה זו. קצבאות סיוע לאלמנות נקבעו בחוק הביטוח הלאומי עוד בשנת 1953 ,ולימים זכו אלמנות גם לקצבת הבטחת הכנסה בשיעור מוגדל. כמו כן, חוק המזונות משנת 1972 הבטיח תשלום לגרושות שבני זוגן לא מעבירים להן תשלום כפי שפסק להן בית המשפט. יחד עם זאת, היקף קצבת הבטחת הכנסה שהועברה להן היה עד שנת 1992 רק בשיעור רגיל.

בשנת 1994 תוקן חוק הביטוח הלאומי כך שמענק הלימודים הובטח למשפחות חד-הוריות גם עבור ילדים בין הגלאים 14-12 (ולא רק עד גיל 11 כפי שהיה קודם לכן). בשנת 1998 תוקן חוק הבטחת הכנסה כדי להעניק קצבת הבטחת הכנסה לכל המשפחות החד-הוריות (לרבות מי שאינן אלמנות) שילדיהן מעל גיל 18 ומתחת לגיל 22 ונמצאים במסגרות קדם-צבאיות, בשירות סדיר, בשירות לאומי או בעתודה אקדמית. יחד עם זאת, באותו תיקון הוגבלה קבלת הבטחת הכנסה להורים שילדיהם גרים עמם ולא רק, כפי שקבע חוק הסיוע למשפחות חד-הוריות, שילדיהם נמצאים בהחזקתם. בנוסף, בשנת 1998 הוקלו תנאי הזכאות לסיוע במסגרות חינוך לילדים למשפחות חד-הוריות, כך שחישוב ההכנסה לנפש לוקח בחשבון מחצית מהכנסת ההורה ומתייחס למשפחה זו כאילו יש לה ילד נוסף (נפש נוספת). בשנת 2002 תוקן חוק דמי מחלה כדי להעניק 4 ימי מחלה נוספים עבור מחלת ילד על ימי המחלה המגיעים לכל עובד אחר על פי חוק.

חקיקת חוק הסיוע בשנת 1992 לוותה בתיקון לחוק הבטחת הכנסה הקובע את שיעור הקצבה המוגדל עבור משפחות חד-הוריות. אוכלוסיית המשפחות החד-הוריות נהנו מתוספת זו לקצבת הבטחת הכנסה במשך כעשר שנים, עד שבשנים 2004-2002 הקצבה צומצמה משמעותית במקביל לצמצום בקצבאות נוספות (כגון קצבת ילדים) במסגרת ״התכנית להבראת כלכלת מדינת ישראל״. התוכנית, שהוביל משרד האוצר בשנת 2003 ,כללה קיצוץ רוחבי במתן שירותי הרווחה, ובפרט במבנה קצבת הבטחת הכנסה ובהיקפה, זאת מתוך כוונה לתמרץ את נתמכי מערכת הרווחה לצאת לשוק העבודה ולהסתמך פחות על קצבאות. המטרה הייתה כפולה: הפחתת הוצאות הממשלה והגירעון התקציבי לצד שינוי חברתי במסגרתו משפחות רבות יצאו מתרבות הקצבאות והעוני ויצטרפו לשורות הציבור המרוויח את לחמו בעבודה. בדיעבד, אפשר להגיד בביטחון שהתוכנית השיגה את שני היעדים. ברם, מאז תכנית ההבראה ועד היום, עולות לדיון חדשות לבקרים הצעות לתוספת הטבות עבור המשפחות החד-הוריות, ורבות מהן מתקבלות ומיושמות בחקיקה.

במקביל לקידום תכנית ההבראה בשנת 2003 ,יושמה בעקבות מחאת האימהות החד-הוריות תכנית לשילוב הורים עצמאיים בשוק העבודה. במסגרת תכנית זו הובטחו מענקים לאימהות חד-הוריות מגבירות עבודה בסכומים שנעו בשלב ראשון בין 600,3-600,9 שקלים. לאותן זכאיות ניתן בשלב שני מענק גם בשנה העוקבת שהגיע עד 200,7 שקלים, ובתנאים מקלים יותר. כמו כן, כדי לעודד מעסיקים להעדיף קליטה לעבודה של אימהות חד-הוריות, ניתנו גם להם סובסידיות משמעותיות.

בשנת 2008 נעשה תיקון נוסף בחוק דמי מחלה שהעניק 4 ימים נוספים על אלה שנוספו ב-2002 ,ובסך הכל תוספת של 8 ימים. בשנת 2008 התאפשרה קבלת קצבת הבטחת הכנסה להורים עצמאיים שלומדים במוסד להשכלה גבוהה, כאשר הם עובדים ולומדים בהיקף של 40 שעות שבועיות. וכן, בשנת 2016 הורחב טווח הגילאים המזכה במענק לימודים מגילאי 14-6 לגילאים 18-6 . בנוסף לכל אלה, בשנת 2016 הותקנה הוראת שעה (מיועדת לבחינה מחדש בסוף שנת 2018) שבה במקביל להגדלת סכומי הבטחת ההכנסה עבור הורים עצמאיים, הם יהיו זכאים גם למענק עבודה (מס הכנסה שלילי) בהיקף מוגדל, כאשר ברמות השתכרות שבהן קיימת זכאות כפולה ההטבות תקוזזנה. הרעיון העומד בבסיס הוראת השעה הזו הוא מניעת ›מלכודת רווחה׳, כלומר מניעת מצב שבו הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה להורים עצמאיים מייצרת תמריץ עבורם שלא לעבוד. נקודת המוצא הייתה אפוא שבמטרה לעודד עבודה בשכר גבוה יותר ויציאה לעבודה יש להגדיל את שתי ההטבות לעיל.