בסופו של דבר, העזרה הכי גדולה נמדדת ביומיום... כולנו מכירים את ההרגשה שכבר נגמר לנו הכח לעוד ש.ב. לעוד סיפור, לעוד יצירה, לעוד ארוחת ערב. אין בן.ת זוג שיגיעו להחליף אותנו, עובדים עד מאוחר והילדים בבית לבד. ובמיוחד כשאנחנו עם ילדים קטנים, כמה אפשר לבקש שוב ושוב מהמשפחה / מהשכנים / מהחברים... אני לא רוצה לשקף תלותיות בלתי נגמרת, אז זה רק אני והפסטה. במקרה הטוב. 

כל יום, 24/7, 365 ימים בשנה, אין באמת שותף לעול לחשיבה, להחלטות ולמשימות. אני לא רוצה שהילדים ילכו שוב לבד, עוד פעם לבד, הייתי רוצה להיות איתם, להנות מהם, הם צריכים אותי, זקוקים שאשאר קרוב. קונפליקט של אהבה ותשישות.

​

בדיוק לשם כך, נפתח מועדון אמיצים!

​

בכל אזור עם 30 ויותר משפחות אמיצים, יפתח בעז"ה מועדון אמיצים.

פעם בשבוע בין 16:00 ל- 19:30, אפשר להגיע להפגש עם משפחות שוות כמוני, במקום כייפי כמו הבית של סבא וסבתא האולטימטיבים. לקבל עזרה בש.ב. יש מי שיספר לילדים סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור, בלי לחוש רגשי אשמה. יש מי שיפעיל את הילדים, יש חברויות, יש ארוחת ערב, יש סדנאות, יש אנשי טיפול, יש עם מי להתייעץ, יש עם מי לדבר ויש באויר ריח של אוכל טעים שמתבשל לו.

​

אבל בעיקר, הילדים לא הולכים לשם לבד. אני איתם והם איתי כי לבד כבר יש להם בכל שאר החזיתות. המוטו במועדון - אמי"צים העוגן שלי, אני העוגן של הילדים.

​

בדיוק מה שצריך. בדיוק מה שהיה חסר.